פסק-דין בתיק ת"ק 11510-08-11

1.         א.         מר שגיב בסיל, בנה של התובעת (להלן:"שגיב") נהג ברכב התובעת במתחם הסינמה סיטי בראשל"צ. לטענתו, רכב שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע") יצא במהירות מחניה ובנסיעה לאחור ותוך כדי כך פגע בשתי דלתות מצד שמאל של רכב התובעת.

                        מאחר ולתובעת נגרמו נזקים כתוצאה מאופן נהיגתו של הנתבע, הגישה התובעת תביעה זו לחייב את הנתבע ואת הנתבעת 2, בהיותה המבטחת של הנתבע (להלן:"שומרה") לשלם לה את נזקיה בסך של 5,391 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 4,471 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 580 ש"ח וירידת ערך בסך של 340 ש"ח.

            ב.         א)         הנתבעים סבורים שיש לדחות תביעת התובעת, משום שלטענתם האחריות לתאונה רובצת על שגיא, משום שהאירוע אירע בנסיבות אחרות מאלו שפורטו על ידי שגיא.

                                    לטענת הנתבעים, ביקש אכן הנתבע להיכנס לחניה מאונכת לנתיב נסיעתו ובעת ההיא עמד לפניו רכב אשר חסם את הנתיב בכיוון נסיעתו.

                                    הנתבע החנה את רכבו עם קדמת הרכב פנימה ולא נסע לאחור ובטרם סיים החניה, נסע שגיא מאחורי רכב הנתבע, עקף את הרכב השלישי שחסם את הנתיב במהירות אשר לא תואמת את תנאי הדרך ותוך כדי כך שפשף את רכבו עם חלקו השמאלי בחלקו האחורי של רכב הנתבע.

2.         מטענות הצדדים המעורבים בתאונה עולות שתי גרסאות השונות זו מזו והשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא: האם רכב התובעת נפגע על ידי רכב הנתבע בעת שנסע לאחור, או שמא נפגע רכב התובעת עת עקף שגיא רכב אחר ותוך כדי כך השתפשף עם חלקו השמאלי בחלקו האחורי של רכב הנתבע.

            לצורך הכרעה בשאלה זו, עיינתי בכל חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט ולאחר שקילת חומר זה החלטתי לקבל גרסתו של שגיב שהפגיעה ברכב התובעת אירעה בעת שהנתבע נסע לאחור, אך יחד עם זאת על פי העובדות והנסיבות שהובאו בפני, אני קובע, שגם לשגיב רשלנות תורמת לקרות התאונה.

            מאחר והפגיעה ברכב התובעת אירעה בעת שהנתבע נסע לאחור, אני קובע שמירב האחריות רובצת על הנתבע ולכן בנסיבות אלה, אני קובע את אחריותו של הנתבע בשיעור של 70% ואילו את אחריותו - רשלנותו התורמת - של שגיב בשיעור של 30% - זאת מן הנימוקים הבאים:

            א.         א)         גרסתו של שגיב, על כי הפגיעה ברכב התובעת אירעה בעת שהנתבע נסע לאחור לא נסתרה והיא תואמת הן את העובדות שפורטו בכתב התביעה והן את העובדות עליהן העיד בבית המשפט.

                                    עדותו של שגיב נתמכת גם על ידי שני עדים שהיו ברכבו בעת האירוע, שהם: מר רפאל שבתיאל (להלן:"רפאל") ומר יקיר טוזלי (להלן:"יקיר")

                        ב)         נציגת שומרה חקרה ארוכות הן את שגיב והן את שני העדים הנ"ל ובחקירתה אך חיזקו העדים הנ"ל את גרסתם ומכל מקום בחקירה הנגדית הארוכה, לא הצליחה נציגת שומרה להטיל ספק במהימנותם.

            ב.         שגיב וגם רפאל נתבקשו לצייר תרשים (ראה חנ/1, חנ/2) ושניהם תיארו את כיוון נסיעתו של שגיב - נסיעה ישרה ואת יציאתו של הנתבע לאחר, בעת ששגיב עבר מאחורי רכבו של הנתבע. (ראה בסיפא לעמ' 1 וברישא לעמ' 2 לפ' וראה גם בעמ' 3 לפ',ש' 25) יקיר מציין את העובדה, שרכב הנתבע היה חונה ובעת שרכב התובעת עבר - יצא פתאום הנתבע לאחור. (עמ' 4 לפ',ש'  10- 11 וש' 23- 24).

            ג.          א)         הנתבע העיד בבית המשפט וחזר על הטענה, שהפגיעה ברכבו הייתה עת היה כמעט בחניה.

                                    הנתבע אף הוא הגיש תרשים (נ/1) ותאר את כיוון נסיעתו ואת הפנייה אל כיוון החניה (ראה כיוון נסיעתו מסומן בחץ מס' 1) ולטענתו, עת היה כבר כמעט בתוך החניה, הרגיש מכה מרכב התובעת אשר תוך כדי כך גם הספיק להתקדם ולעבור את רכב הנתבע. (ראה מקום הגעת רכב התובעת לאחר הפגיעה במס' 2 בתרשים - נ/1).

                        ב)         לפי תיאורו של הנתבע, הוא תחילה נסע ישר ועל מנת להיכנס לחניה, היה עליו לפנות שמאלה (ראה בתרשים) ולכן, כיצד יסביר הנתבע שהוא ביצע הפנייה מבלי לראות את רכב התובעת שנסע באותו כיוון בו נסע הנתבע.

                        ג)          הנתבע טוען בכתב ההגנה כך:" התובע אשר נסע מאחורי רכב הנתבע, עקף את הרכב השלישי שחסם את הנתיב במהירות..." ובהמשך נאמר:

                                         " ..התובע, אשר נהג בפזיזות ולא המתין שהרכבים בחניון יחנו רכבם, גרם לנזקים הנטענים." (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה המתוקן) מהאמור לעיל עולה, שהנתבע ראה את רכב התובעת נוסע אחריו, בעוד שמעדותו בבית המשפט עולה, שהוא ראה את רכב התובעת, רק לאחר שיצא מרכבו ולאחר הפגיעה, שכן לטענתו:"אני לא ראיתי אותו מאיפה הוא הגיע, ממש לא ראיתי אותו, רק הרגשתי את המכה." (ראה בעמ' 5 לפ',ש' 10- 11)

            ד.         הגב' קרן בטיטו, אשת הנתבע העידה בבית המשפט, שהיא שמעה את הפגיעה בעת שהיא הייתה בתוך רכב הנתבע. גב' בטיטו נשאלה שאלה פשוטה, כיצד נכנס הנתבע לחניה: האם בנסיעה קדימה או בנסיעה לאחור. שאלה פשוטה זו, לא זכתה למענה ישיר, אלא שהיה צריך לשאול שאלה זו פעמים מספר עד שהשיבה, שהרכב נכנס לחניה עם החלק הקדמי. (ראה עדותה בעמ' 5 לפ',ש' 21- 27).

                        היסוס זה בתשובה לשאלה כה פשוטה, מטילה ספק האם באמת ראתה גב' בטיטו כיצד נכנס הנתבע לחניה, כאשר בתוך התשובה עצמה גם עולות המילים:" המשכנו והחניה שלנו הייתה שמאלה. לא יודעת להגיד לך, לא הבנתי את הרעיון..." (שם, ש' 26).